הפקת מקור בבימויה של עדינה טל בהשתתפות האנסמבל הראשון והיחיד בעולם המורכב מאחד עשר שחקנים חירשים-עיוורים, הלוקחים את הקהל למסע בעולמם הפנימי, במחוזות החושך, הדממה ו... הלחם.
סביב ציר הזמן של לישת הבצק, התפחתו ואפייתו על הבמה נוצר מפגש בין השחקנים לקהל. במהלכו, השחקנים מובילים את הצופים אל רגעים קסומים בין פנטזיה למציאות, משחזרים יחד זיכרונות, מגשימים חלומות נשכחים ומחזירים אותנו הצופים לדבר הבסיסי – אל הלחם, אל הגעגועים לבית.
"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם…" - אומרים, ומדגישים את חשיבות המפגש בינם לבין הקהל, ואת הצורך בקשר, שהוא קיומי לא פחות מהצורך בלחם - עבור כולנו.
החזרות להצגה ארכו כשנתיים, במשך חודשים רבים נבדק תהליך אפיית הלחם והתאמתו לבמה כיחידת זמן משותפת לשחקנים ולקהל. תוך כדי העיסוק בלחם, שהוא הרבה מעבר לסך כל מרכיביו, הועלו רגעי אושר קטנים, זיכרונות, חוויות וחלומות של השחקנים ונמצאו דרכים חדשות לתקשורת כקבוצה וכאנסמבל תיאטרון. במהלך העבודה התנסו המתורגמנים לשפת סימנים בחוויית המגבלה החושית היומיומית של עמיתיהם השחקנים, וזאת בכדי להכיר טוב יותר ובאופן פיזי את חייהם.
במהלך ההצגה שומע הקהל מכות תוף המסמנות לשחקנים שינוי סצנה. רוב שחקני התיאטרון אינם רואים את היד המונפת ואינם שומעים את צליל התוף אך בכל זאת מגיבים לסימן. בתהליך איטי ומורכב למדו השחקנים להרגיש את הוויברציות המופקות מן התוף גם ממרחק, וכך נמצאו עוד אמצעי תקשורת ודרך לשלב את הדרמה האנושית הייחודית כל כך לקבוצה, עם הדרמה הבימתית.
משך ההצגה: כ-90 דקות.
